החלטה בתיק בש"פ 3344/13

פתח דבר

1.             לפניי בקשה (שנייה) להארכת מעצרו של המשיב, בתשעים ימים נוספים, החל מיום 22.5.2013, או עד למתן פסק דין בבית-המשפט המחוזי בחיפה, בתפ"ח 39094-05-12, לפי המוקדם מביניהם. זאת, בהתאם לסעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים).

2.             ביום 19.5.2013, נערך לפניי דיון בבקשה להארכת מעצרו של המשיב, אשר בסופו נעניתי לבקשה והוריתי על הארכת המעצר בתשעים ימים נוספים, החל מיום 22.5.2013. להלן יפורטו הנימוקים להחלטתי זו.

עובדות כתב האישום שהוגש נגד המשיב

3.             ביום 21.5.2012, הוגש נגד המשיב ונגד שני נאשמים נוספים, כתב אישום, אשר ייחס לו עבירות של רצח, לפי ס' 300(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); קשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499(א) לחוק העונשין; ועבירות בנשק, לפי סעיף 144(א) וסעיף 144(ב), בקשר עם סעיף 29 לחוק העונשין.

4.             מעובדות כתב האישום עולה, כי בין הנאשמים, והמשיב בתוכם, לבין אופיר אלאזר (להלן: המנוח) נתגלע סכסוך, שמקורו, בין היתר, בחוב כספי אותו חב, לכאורה, המנוח לנאשמים. סכסוך זה, כך נטען בכתב האישום, לווה בעימותים הדדיים בעלי אופי אלים, אשר בעקבותיהם עבר הנאשם 1, ביחד עם בני משפחתו, בשלהי חודש מרץ 2012 או בסמוך לכך, להתגורר בביתו של הנאשם 2, והצטרף למשיב, שגם הוא התגורר באותה העת בביתו של הלה. בהמשך, התקינו הנאשמים מספר מצלמות אבטחה בבית, שחוברו לממיר אשר הוצב בסלון הבית. ביום 3.4.2012 בשעות הערב, הגיעו הנאשמים לאזור בו התגוררה משפחתו של המנוח, ותצפתו על האזור, בעודם מדווחים האחד לשני על הגעת בני המשפחה אל המקום, ועל אפשרות הגעתם של כוחות משטרה. בשלב מסוים באותו הערב, התפתח בין הצדדים עימות, שבעקבותיו קשרו הנאשמים קשר לרצוח את המנוח ביריות.

           במסגרת הקשר ולשם קידומו, כך נטען בכתב האישום, הצטיידו הנאשמים, עוד באותו הערב, בשני אקדחים ובתחמושת מתאימה, אותם הם החזיקו ונשאו בלא רשות על פי דין, והמתינו בסלון הבית. לאחר מכן, התקשר המשיב (הנאשם 3 בכתב האישום), מספר פעמים, לאנשים שונים העוסקים במחשבים ובמצלמות, וקיבל מהם הנחיות מפורטות כיצד להפסיק את פעולת ההקלטה של המצלמות שהוצבו ברחבי הבית, ובכך למנוע את תיעוד הרצח. עוד נטען בכתב האישום, כי הנאשם 1 הזמין מונית לביתו, וכשזו הגיעה, הוא התקשר לנהג וביקש ממנו כי ימתין באזור, וזאת על-מנת להיעזר במונית כרכב מילוט לאחר ביצוע הרצח. 

           עוד עולה מכתב האישום, כי בהמשך אותו ערב, בשעה 00:35 או בסמוך לה, בעת שישבו הנאשמים בסלון הבית בעודם ערוכים להגעת המנוח, הם הבחינו בשתי דמויות מתקרבות לאזור הבית, ובהן המנוח. בשלב זה, התקשר הנאשם 1 לנהג המונית וביקש כי הלה יוודא שאין משטרה באזור, וכך אכן עשה הנהג. בסמוך לכך, כדי למנוע את תיעוד המעשים, ניתקו הנאשמים את חיבור הממיר מהמצלמות. הנאשמים יצאו מהבית, כאשר הם מצוידים באקדחים, והחלו לירות מספר רב של יריות לעבר המנוח ואדם נוסף שהיה עימו, וכל זאת מתוך כוונה להמית את שניהם, ולאחר שהחליטו להמיתם. הנאשמים ירו במנוח שש יריות, אשר פגעו בבטנו, בגבו, בעינו ובשתי רקותיו. הירי לעבר ראשו של המנוח בוצע מטווח של פחות ממטר אחד. כתוצאה מהירי נפגע המנוח פגיעות קשות בריאות, בכבד ובמוח, אשר הובילו למותו. לאחר הירי, בעוד המנוח היה שרוע על הכביש, ערך הנאשם 1 חיפוש על גופו, ומצא סכין.

           בשלב זה, נמלטו הנאשמים 1 ו-2 מהמקום, ואילו המשיב נותר בביתו של הנאשם 2, על מנת להעלים, עוד באותו הלילה, ראיות, לרבות העלמת הממיר והשמדת כרטיסי סים של המכשירים הסלולאריים.

           בהמשך אותו הלילה, נעצר המשיב בביתו של הנאשם 2, בעוד שאת הנאשמים 1 ו-2 עצרה המשטרה לאחר כשבועיים של חיפושים קדחתניים.

           על-יסוד האמור לעיל, הואשמו הנאשמים, כי קשרו קשר לרצוח את המנוח, ולאחר שערכו הכנות לכך, הביאו, בצוותא חדא, למותו, בכוונה תחילה. זאת, מבלי שקדמה, בסמוך למעשיהם האמורים, כל התגרות מצידו של המנוח. בנסיבות אלה, כך נטען, החזיקו ונשאו הנאשמים, בצוותא חדא, נשק ותחמושת בלא רשות על פי דין.

תמצית ההליכים הקודמים

5.             בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המבקשת לבית-המשפט המחוזי בחיפה בקשה לעצור את הנאשמים, לרבות את המשיב, עד לתום ההליכים המשפטיים בעניינם (מ"ת 39115-05-12). בבקשה טענה המבקשת, כי יש בידיה ראיות לכאורה להוכחת אשמתם של הנאשמים, ובכלל זה גרסאותיהם של העדים השונים; גרסתו של הנאשם 2; מוצגים שנתפסו בזירת האירוע; וחוות-דעת מהמעבדות השונות.

            המבקשת הוסיפה וטענה בבקשתה, כי העבירות המיוחסות למשיב וליתר הנאשמים, ובעיקר עבירת הרצח, אשר דינה מאסר עולם, מקימות חזקת מסוכנות סטטוטורית, הן מכוח סעיף 21(א)(1)(ג)(1) והן מכוח סעיף 21(א)(1)(ג)(4) לחוק המעצרים. בנוסף נטען, כי בנסיבות העניין, קמה עילת מעצר גם מכוח סעיף 21(1)(א) לחוק המעצרים, וזאת בשל החשש הממשי מפני שיבוש מהלכי משפט והימלטות מאימת הדין, הנלמדים מהימלטותם של הנאשמים 1 ו-2 מזירת האירוע, ומניסיונותיו של המשיב להעלים ראיות מהזירה.

           בהמשך, ולשם חיזוק הדברים, עמדה המבקשת על עברם הפלילי של הנאשמים לרבות עברו של המשיב, הכולל הרשעות בעבירות של חבלה במזיד ברכב; מעשה מגונה בקטין עד גיל 16; פריצה לבניין וגניבה; ניסיון תקיפה סתם; שימוש ברכב ללא רשות; ועבירות היזק לרכוש במזיד.

           בנסיבות אלה, טענה המבקשת, כי לא ניתן להשיג את מטרות המעצר באמצעות חלופה שפגיעתה פחותה בחירותו של המשיב (ושל יתר הנאשמים). לפיכך, התבקש בית-משפט קמא להורות על מעצרו של המשיב (ושל יתר הנאשמים) עד לתום ההליכים המשפטיים בעניינם.

6.             ביום 21.5.2012, התקיים בבית-משפט קמא דיון ראשון בבקשה להארכת מעצרם של הנאשמים במהלכה ביקשו פרקליטיהם של הנאשם 1 ושל המשיב, לדחות את המשך הדיון לשם לימוד חומרי החקירה. בית-המשפט נעתר לבקשה, והורה על המשך מעצרם של הנאשמים עד להחלטה אחרת. זאת לאחר שקבע, כי די בראיות שהובאו בפניו באותו שלב, לרבות הודעותיהם של הנאשמים עצמם, כדי לבסס תשתית ראייתית מספיקה לצורך המשך מעצרם הארעי של הנאשמים. ביום 30.5.2013, הודיעה באת-כוח המשיב, דאז, עו"ד מיכל דוידי, לבית-משפט קמא, כי לא תמשיך לייצג את המשיב. הודעה דומה נמסרה גם על-ידי בא-כוחו של הנאשם 1, עו"ד יהלי שפרלינג, ביום 9.6.2012. בהתאם לכך, הורה בית-משפט קמא למנות למשיב סנגור ציבורי, ובאשר לנאשם 1 נקבע, כי שאלת ייצוגו תיקבע לאחר שיבהיר האם רצונו בייצוג פרטי - אם לאו.

           בדיונים, אשר נערכו בבית-משפט קמא ביום 11.6.2012 וביום 19.6.2012, הודיעו בא-כוחו של הנאשם 2, עו"ד אבי אמר, ובאת-כוחו של המשיב, עו"ד רפאלה שפריר, בהתאמה, כי הם מסכימים לקיומן של ראיות לכאורה להוכחת האישומים המיוחסים למרשיהם, כמו גם לקיומן של עילות מעצר נגדם. לנוכח זאת, הסכימו הנאשם 2 והמשיב למעצרם, ולאור זאת, הורה בית-משפט קמא על מעצרם של השניים עד לתום ההליכים המשפטיים בעניינם.

           להשלמת התמונה יצוין, כי רק בדיון שנערך ביום 6.8.2012, הודיעו באי-כוחו של הנאשם 1, אשר מונו על-ידו אך מספר ימים קודם לכן, כי גם הם מסכימים לקיומן של ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של מרשם, ופנו לבית-המשפט בבקשה לעריכת תסקיר מעצר לשם בחינתה של חלופת מעצר בעניינו של הנאשם 1. ביום 12.8.2012, קבע בית-משפט קמא, כי בנסיבות העניין אין כלל מקום לשקול את שחרורו של הנאשם 1 לחלופת מעצר. בהקשר זה הדגיש בית-המשפט, בין היתר, את אופיין וחומרתן של העבירות המיוחסות לנאשם 1; את עברו הפלילי המכביד; ואת החשש מפני שיבוש מהלכי משפט, והימלטותו מאימת הדין, כפי שעולה, כך נקבע, מחומר החקירה אשר הוצג בפני בית-המשפט. לפיכך, הורה בית-משפט קמא גם על מעצרו של הנאשם 1 עד לתום ההליכים המשפטיים בעניינו.